אז זהו ,
עברו בערך חודשיים והבלוגים שלנו כמעט ונדמו לחלוטין.
למה זה קורה?
הרי ההגדרה הראשונה היתה בלוגים לתיעוד אירועי הדרכה. האם אין לנו אירועי הדרכה?
האם אנו מתקשים בתיעוד?
כרגע, לפי מה שאני רואה פעילים שלושה בלוגים (דליה, נירית וקרן) וגם בהם אין התיחסות לאירועי הדרכה.
כמחוזית אני אמורה לבקש מכולם תיעוד תלת שנתי של אירועי הדרכה(כלומר 3 תיעודים בשנה)
חשבתי שהבלוג יהיה כלי נו לתיעוד ולבחירה.
כנראה שלא?
יום שבת, 22 בדצמבר 2007
יום שני, 19 בנובמבר 2007
סופו של הדואל המשפחתי
מי לא זוכר איך זה היה בהתחלה
(ומי שבאמת לא זוכר כנראה מאוד צעיר)
לכל משפחה היתה תיבת דואר משפחתית
ששירתה את כולם
לפעמים זה היה פשוט "הדואר של בעלי"
התיבות היו מסוג דואר פופ, כלומר אם לא נכנסנו לתוכנה ולתיבה הדואר לא ירד.
לאט לאט התחיל להתפתח דואר הרשת שהגיע לשיאו עם הג'ימייל בעיקר בגלל גודל התיבה
(אפשר לשלוח זבל חופשי)
ואז
בגיע הפייסבוק, וכלים נוספים אחרים שמשייכים אותנו על פי תיבת הדואר שלנו.
ואז
קרה לי המקרה הבא
נכנסתי לפייס בוק ופתחתי חשבון נשאלתי האם אני רוצה לחפש חברים ובעצם מה שקרה זה ששלחתי מייל לכל מי שנמצא בתיבה שלי והזמנתי אותו להיות חבר שלי
אז
קיבלתי מש. הודעה שעם כל הכבוד לי, בעלה טוען שאני ממש לא הטעם שלו..
וקבילתי מספר הודעות נזעמות , כנראה מבני נוער, "מי אתה" "מאיפה אני מכיר אותך"
בקיצור, לא כל מי שבתיבה שלי חבר שלי ומה אפשר ללמוד מזה
שימי השותפות בתיבתץ הדואר חלפו
אזש. , את מוזמנת לצאת לדרך עצמאית וכמוה כל מי שמשתמש במייל של הילדים
יום ראשון, 11 בנובמבר 2007
דואר זבל
כמעט כל פעם שאני נותנת למישהו את המייל שלי
אני רוצה לומר
"רק אל תשלח לי דואר זבל"
אבל אני לא אומרת..
כי פעם אחת משיהי מאוד נפגעה כשהסתבר שחוכמות החיים אותם היא בחרה לחלוק עימי באהבה הוגדרו על ידי כזבל.
כשהייתי בשבתון גיליתי שזבל זה דבר יחסי, כשהיה לי זמן פתחתי מצגות אוירה, ועוד דברים נפלאים (או לא) שנשלחו אלי.
אני יכולה לומר עם יד על הלב שנדיר שאשלח משהו הלאה.
ובכל זאת
מה הם הגבולות?
ואיך מחליטים המ שולחים למי?
האם כל מי שנתן לי את המייל שלו בעצם אישר שאשלח לו כל מה שעולה על דעתי?
אני יכולה לספר שאני מוחקת מבלי לפתוח לפחות 10 מיילים ביום מאנשים שאני מכירה ורוצים לעשות לי רק טוב
וכדי לא לפגוע בהם אני מוחקת ומוחקת ולא אומרת די.
יום שלישי, 6 בנובמבר 2007
על מטרות אפקטיביות בעבודת ההדרכה
נדמה לי שהיה זה השפן שאמר לעליזה בארץ הפלאות שלפני שהיא בוחרת את הדרך בה תלך עליה להחליט לאן היא רוצה להגיע ...
אני חושבת שבעבודת ההדרכה האמירה הזו מאוד משמעותית
אנחנו מגיעים לבית ספר ומתחילים להדריך
את מי ולמה דווקא אותה/אותם
האם המנהלת יודעת להגדיר מה היא מצפה שיקרה בבית הספר בעקבות ההדרכה
איך אני מכמת ת את העבודה כך שאכן יהיו תפוקות
הרבה מאוד שאלות (ואין בסופן סימני שאלה בגלל העברית בבלוג שתגרום לסימני השאלה להופיע דווקא בתחילתה :)
והאם אני כמדריכה עושה רק מה שמתוכנן או אולי שמנה יעדים בדרך בגלל דברים שראיתי בבית ספר אנשים שפגשתי
עבודת ההדרכה מחייבת אותי לניהול יעדים שוטף הלוך וחזור לאורך כל הדרך תוך שמירה על אפקטיביות
קרי
אם עושים משהו צריך לדעת לאן רוצים שזה יוביל
כלומר, כשבוחרים את הדרך כבר יודעים לאן רוצים להגיע
אני חושבת שבעבודת ההדרכה האמירה הזו מאוד משמעותית
אנחנו מגיעים לבית ספר ומתחילים להדריך
את מי ולמה דווקא אותה/אותם
האם המנהלת יודעת להגדיר מה היא מצפה שיקרה בבית הספר בעקבות ההדרכה
איך אני מכמת ת את העבודה כך שאכן יהיו תפוקות
הרבה מאוד שאלות (ואין בסופן סימני שאלה בגלל העברית בבלוג שתגרום לסימני השאלה להופיע דווקא בתחילתה :)
והאם אני כמדריכה עושה רק מה שמתוכנן או אולי שמנה יעדים בדרך בגלל דברים שראיתי בבית ספר אנשים שפגשתי
עבודת ההדרכה מחייבת אותי לניהול יעדים שוטף הלוך וחזור לאורך כל הדרך תוך שמירה על אפקטיביות
קרי
אם עושים משהו צריך לדעת לאן רוצים שזה יוביל
כלומר, כשבוחרים את הדרך כבר יודעים לאן רוצים להגיע
יום רביעי, 31 באוקטובר 2007
את מי זה באמת מעניין?
קודם כל לנירית: אצלי למרות הגדרה כ"עברית" כלום לא השתנה. כנראה שיש איפה ואיפה גם בעולם הבלוגים...
אני יושבת ועובדת על סדנת מנהלים בנושא של תקשורת ארגונית מבוססת
web2
הרעיון לסדנא הגיע מהמפקחים הכוללים שהגדירו יפה את הצרכים שלהם.
ימים ולילות (ממש ככה) הקדשתי לחיפוש פתרונות
וכשמצאתי (אתן כבר מכירות את הסביבה הארגונית של igoogle
הצגנו בפניהן והן מאוד התלהבו.
ואז ישבנו להדריך אותן: אתי , חיה ואני
ואחרי ההדרכה המשכתי להגיע לפחות פעם בשבוע לכל אחת מהן, לראות אם זה עובד אם יש בעיות וכו
ברור לכן שהפגישות איתי היו הפעמים היחידות בהן הן נגעו בכלי, לא כי הן לא רוצות , כי אין להן זמן..
ואני שואלת את עצמי: ומה יגידו המנהלות,
הרי גם להן אין זמן.
ואם למפקחות אין זמן איך ינהלו את הסביבה שאמורה לחסוך להן זמן?
האם אנחנו בשלים לעבוד עם כלים "אחרים" כל כך?
האם אלה חבלי ילדות או שהדור שלנו כבר לעולם לא יהיה "שם"?
נראה.
אני יושבת ועובדת על סדנת מנהלים בנושא של תקשורת ארגונית מבוססת
web2
הרעיון לסדנא הגיע מהמפקחים הכוללים שהגדירו יפה את הצרכים שלהם.
ימים ולילות (ממש ככה) הקדשתי לחיפוש פתרונות
וכשמצאתי (אתן כבר מכירות את הסביבה הארגונית של igoogle
הצגנו בפניהן והן מאוד התלהבו.
ואז ישבנו להדריך אותן: אתי , חיה ואני
ואחרי ההדרכה המשכתי להגיע לפחות פעם בשבוע לכל אחת מהן, לראות אם זה עובד אם יש בעיות וכו
ברור לכן שהפגישות איתי היו הפעמים היחידות בהן הן נגעו בכלי, לא כי הן לא רוצות , כי אין להן זמן..
ואני שואלת את עצמי: ומה יגידו המנהלות,
הרי גם להן אין זמן.
ואם למפקחות אין זמן איך ינהלו את הסביבה שאמורה לחסוך להן זמן?
האם אנחנו בשלים לעבוד עם כלים "אחרים" כל כך?
האם אלה חבלי ילדות או שהדור שלנו כבר לעולם לא יהיה "שם"?
נראה.
יום שבת, 6 באוקטובר 2007
זהו נגמרו החגים
ועכשיו נכנסים לעבודה במלוא המרץ.
אני חייבת לציין שבשבוע שלפני היציאה, מפגש הצוות היה חוויה נפלאה.
מאוד נהניתי לפגוש צוות שמח ללמוד (כמו שצריך..) סקרן, משתף פעולה, מתלהב מדברים חדשים.
זה לא שלא הייתם כאלה קודם, פשוט, הייתי רחוקה. אז ממש כיף.
נחמד במיוחד היה לקבל בהמשך את האדוות של הפגישה, המאמרים, הסרטים ביוטיוב , התמונות מרומניה וכו'.
את כולם כמובן הוספתי לדלישס שלי (טוב, לא את התמונות מרומניה) והם כבר חלק מהסדנא.
זה ממש כיף לראות שהסדנא מתעדכנת בחומרים חדשים כשאני לא נוגעת בה, אבל זה בעצם הרעיון של
לא?web2
אני חייבת לציין שבשבוע שלפני היציאה, מפגש הצוות היה חוויה נפלאה.
מאוד נהניתי לפגוש צוות שמח ללמוד (כמו שצריך..) סקרן, משתף פעולה, מתלהב מדברים חדשים.
זה לא שלא הייתם כאלה קודם, פשוט, הייתי רחוקה. אז ממש כיף.
נחמד במיוחד היה לקבל בהמשך את האדוות של הפגישה, המאמרים, הסרטים ביוטיוב , התמונות מרומניה וכו'.
את כולם כמובן הוספתי לדלישס שלי (טוב, לא את התמונות מרומניה) והם כבר חלק מהסדנא.
זה ממש כיף לראות שהסדנא מתעדכנת בחומרים חדשים כשאני לא נוגעת בה, אבל זה בעצם הרעיון של
לא?web2
אני רוצה להתייחס לתגובות לפוסט הקודם שלי, בכל המקרים ההתייחסות היתה ל-מדוע חשוב להמשיך לתת הכשרה לרכזים. אני לא נגד. השאלה האם העובדה שנותנים הכשרה, מפגשים וכו' מחייבת אותן לעשות עם זה משהו או שזה בסדר להישאר במקום של "העשרה".
אפילו אם לרכזת יש תפקידים נוספים. האם התפקיד "רכזת" אינו בעל אחריות?
שנה פוריה
אפילו אם לרכזת יש תפקידים נוספים. האם התפקיד "רכזת" אינו בעל אחריות?
שנה פוריה
יום רביעי, 5 בספטמבר 2007
מקסים, נחמד וכיף
אלה מילים שאני פוגשת הרבה כשרוצים לתאר חווי ה כלשהי
אך האם אלו המילים לתיאור חוויה מקצועית?
אני מבהירה מיד שזה לא שאני חושבת שחוויה מקצועית אסור שתהיה מקסימה נחמדה וכיפית
אלא שהיא צריכה להיות קצת יותר ולהיות מוערכת במושגים יותר מקצועים:
- תרם לי לעבודה מול הכיתה
- חידש לי
- היה נ חמד, אבל לא תרם
- יהיה לי קשה לישם בתנאים הקיימים
וכו' וכו
בצוות המוביל אנחנו מדברים לאחרונה על השתלמות או מפגשי רכזות ונשאלת השאלה לפי מה קובעים את התכנים. האם רק תכנים חדשים (כמו כנולוגיות חדשות) האם הדרכת פעולות שרכז צריך ליישם במהלך השנה (כמו מיפוי מורים לדוגמא, מיפוי תכנים מתלב"ס)
האם נושאים אלה יגרמו לרכזות להדיר רגליהם מהמפגשים, והאם בכלל אדם שמקבל גמול ריכוז יכול לבחור שלא להגיע למפגשי ליווי מקצועי.\
אשמח לשמוע דעתכן.
ואם מישהי מצאה איך לכתוב עברית בצורה מסודרת אשמח לשמוע גם את זה.
הירשם ל-
רשומות (Atom)