יום שני, 19 בנובמבר 2007

סופו של הדואל המשפחתי

מי לא זוכר איך זה היה בהתחלה
(ומי שבאמת לא זוכר כנראה מאוד צעיר)
לכל משפחה היתה תיבת דואר משפחתית
ששירתה את כולם
לפעמים זה היה פשוט "הדואר של בעלי"
התיבות היו מסוג דואר פופ, כלומר אם לא נכנסנו לתוכנה ולתיבה הדואר לא ירד.
לאט לאט התחיל להתפתח דואר הרשת שהגיע לשיאו עם הג'ימייל בעיקר בגלל גודל התיבה
(אפשר לשלוח זבל חופשי)
ואז
בגיע הפייסבוק, וכלים נוספים אחרים שמשייכים אותנו על פי תיבת הדואר שלנו.
ואז
קרה לי המקרה הבא
נכנסתי לפייס בוק ופתחתי חשבון נשאלתי האם אני רוצה לחפש חברים ובעצם מה שקרה זה ששלחתי מייל לכל מי שנמצא בתיבה שלי והזמנתי אותו להיות חבר שלי
אז
קיבלתי מש. הודעה שעם כל הכבוד לי, בעלה טוען שאני ממש לא הטעם שלו..
וקבילתי מספר הודעות נזעמות , כנראה מבני נוער, "מי אתה" "מאיפה אני מכיר אותך"
בקיצור, לא כל מי שבתיבה שלי חבר שלי ומה אפשר ללמוד מזה
שימי השותפות בתיבתץ הדואר חלפו
אזש. , את מוזמנת לצאת לדרך עצמאית וכמוה כל מי שמשתמש במייל של הילדים

יום ראשון, 11 בנובמבר 2007

דואר זבל

כמעט כל פעם שאני נותנת למישהו את המייל שלי
אני רוצה לומר
"רק אל תשלח לי דואר זבל"
אבל אני לא אומרת..
כי פעם אחת משיהי מאוד נפגעה כשהסתבר שחוכמות החיים אותם היא בחרה לחלוק עימי באהבה הוגדרו על ידי כזבל.
כשהייתי בשבתון גיליתי שזבל זה דבר יחסי, כשהיה לי זמן פתחתי מצגות אוירה, ועוד דברים נפלאים (או לא) שנשלחו אלי.
אני יכולה לומר עם יד על הלב שנדיר שאשלח משהו הלאה.
ובכל זאת
מה הם הגבולות?
ואיך מחליטים המ שולחים למי?
האם כל מי שנתן לי את המייל שלו בעצם אישר שאשלח לו כל מה שעולה על דעתי?
אני יכולה לספר שאני מוחקת מבלי לפתוח לפחות 10 מיילים ביום מאנשים שאני מכירה ורוצים לעשות לי רק טוב
וכדי לא לפגוע בהם אני מוחקת ומוחקת ולא אומרת די.

יום שלישי, 6 בנובמבר 2007

על מטרות אפקטיביות בעבודת ההדרכה

נדמה לי שהיה זה השפן שאמר לעליזה בארץ הפלאות שלפני שהיא בוחרת את הדרך בה תלך עליה להחליט לאן היא רוצה להגיע ...
אני חושבת שבעבודת ההדרכה האמירה הזו מאוד משמעותית
אנחנו מגיעים לבית ספר ומתחילים להדריך
את מי ולמה דווקא אותה/אותם
האם המנהלת יודעת להגדיר מה היא מצפה שיקרה בבית הספר בעקבות ההדרכה
איך אני מכמת ת את העבודה כך שאכן יהיו תפוקות
הרבה מאוד שאלות (ואין בסופן סימני שאלה בגלל העברית בבלוג שתגרום לסימני השאלה להופיע דווקא בתחילתה :)
והאם אני כמדריכה עושה רק מה שמתוכנן או אולי שמנה יעדים בדרך בגלל דברים שראיתי בבית ספר אנשים שפגשתי
עבודת ההדרכה מחייבת אותי לניהול יעדים שוטף הלוך וחזור לאורך כל הדרך תוך שמירה על אפקטיביות
קרי
אם עושים משהו צריך לדעת לאן רוצים שזה יוביל
כלומר, כשבוחרים את הדרך כבר יודעים לאן רוצים להגיע