יום שני, 19 בנובמבר 2007

סופו של הדואל המשפחתי

מי לא זוכר איך זה היה בהתחלה
(ומי שבאמת לא זוכר כנראה מאוד צעיר)
לכל משפחה היתה תיבת דואר משפחתית
ששירתה את כולם
לפעמים זה היה פשוט "הדואר של בעלי"
התיבות היו מסוג דואר פופ, כלומר אם לא נכנסנו לתוכנה ולתיבה הדואר לא ירד.
לאט לאט התחיל להתפתח דואר הרשת שהגיע לשיאו עם הג'ימייל בעיקר בגלל גודל התיבה
(אפשר לשלוח זבל חופשי)
ואז
בגיע הפייסבוק, וכלים נוספים אחרים שמשייכים אותנו על פי תיבת הדואר שלנו.
ואז
קרה לי המקרה הבא
נכנסתי לפייס בוק ופתחתי חשבון נשאלתי האם אני רוצה לחפש חברים ובעצם מה שקרה זה ששלחתי מייל לכל מי שנמצא בתיבה שלי והזמנתי אותו להיות חבר שלי
אז
קיבלתי מש. הודעה שעם כל הכבוד לי, בעלה טוען שאני ממש לא הטעם שלו..
וקבילתי מספר הודעות נזעמות , כנראה מבני נוער, "מי אתה" "מאיפה אני מכיר אותך"
בקיצור, לא כל מי שבתיבה שלי חבר שלי ומה אפשר ללמוד מזה
שימי השותפות בתיבתץ הדואר חלפו
אזש. , את מוזמנת לצאת לדרך עצמאית וכמוה כל מי שמשתמש במייל של הילדים

תגובה 1:

shirley אמר/ה...

כמעט ג'ורג אורוול 1987...
ומעבר לחיוכים על מה קורה במצבים שכאלה (לו היית חיה באירן או סעודיה למשל :-)
הטכנולוגיה כמעט מעבר לשליטתנו. השאלה הגדולה, פילוסופית ככל שתהיה, היא האם ידע האדם את גבולות יכולות השימוש באינטלגנציה מלאכותית במקום לחסוך באופן מוגזם מיכולת האינטלגנציה הטבעית שלו שהאינטואיציה האנושית הינה חלק לא מבוטל ממנה